Mindhelm

מיומנויות קוגניטיביות

מיומנויות קוגניטיביות הן איך אתם שמים לב, מחזיקים את העניין בראש, מחליטים ועונים כל עוד העניין לא נגמר. קשב הוא להישאר בעניין שקורה עכשיו. זיכרון לטווח קצר הוא להחזיק את המחשבה, את הפקודה ואת המרווח בין הירכתיים לרציף לפני שהתראה לוקחת אותם. זיכרון לטווח ארוך הוא לזכור איפה הסירה הייתה ואיך היא הגיעה לכאן כשהמסלול כבר לא מול העיניים. החלטה היא לומר בעצמכם אם יוצאים או נשארים כשאין תשובה מוכנה. תכנון הוא לקרוא ליום בשם לפני היציאה, ולא לקחת תוכנית מוכנה מהצ׳אט. דיבור הוא לשמוע פקודה ולענות עליה במעשה שהצוות מחכה לו. מקום ומרחק הם לקרוא אופק, גל ומרחק לרציף. רוגע הוא במאמץ הראשון להחזיק את הקול ואת הידיים. קצב הוא שהיום מתחלק על ידי משמרת ומזג אוויר. עתודת כוח וקשב היא שאחרי עניין אחד נשאר משהו לבא.

הטלפון חותך את העניין להודעות. כלים עם בינה מלאכותית מציעים בעצמם מסלול, טקסט ואת הצעד הבא. דיגיטציה בחוף משאירה מסלול במקום זיכרון המקום ותוכנית מוכנה במקום ההחלטה שלכם. התראה עומדת במקום מבט על מה שלפניכם. המיומנות לא נעשית מזה מחלה. מפסיקים להשתמש בה.

Mindhelm לא מטפל באובדן הזה ולא מבטיח תוצאה רפואית. שבוע ההדרכה בנוי כך שהמיומנויות האלה יידרשו שוב בעבודה על הסיפון.

למי יש בזה טעם ולמי לא

ל־Mindhelm יש טעם אם אתם שמים לב שהטלפון, היישומים והכלים עם בינה מלאכותית מחזיקים יותר ויותר את הזיכרון בשבילכם, מציעים את ההחלטה ומובילים אתכם לצעד הבא.

לא כדאי לבוא אם אתם מחפשים מנוחה בלי ענייני סיפון ובלי חובה בצוות. לא כדאי גם כשתצלום מהסיפון חשוב לכם יותר מהמפרץ עצמו שאליו נכנסתם, או כשאתם לא מוכנים להרחיק את הטלפון אפילו בזמן עגינה. קורס של בית הספר אפשר לעבור גם בלי הקצב הזה.

מה חובה בתוכנית

בכל שבוע כזה יש ארבעה חלקים.

1. השימוש בטלפונים, בטאבלטים, במחשבים ניידים ובניווט על שעונים מוגבל. בכבש לא לוקחים אותם.
2. המקום והדרך מובלים על המפה ובניווט קלאסי: כיוון ומרחק בעין, ספר נתיב, רישום ביומן, מצפן, כיוון אזימוט ואורות. מסלול על המסך לא מחליף מפה, ספר נתיב ויומן.
3. כל בוקר יש חימום. מדיטציה ונשימה מוביל המדריך, בדרך כלל בבוקר ובערב.
4. אם הצוות מחליט ללכת לפי כללי התזונה, המדריך מלמד איך לבשל מנות טעימות ומועילות.

התזונה אינה חלק חובה. אם יש לכם העדפות, מגבלות או אלרגיות, אתם והצוות מחליטים בעצמכם איך לנהוג. האחריות לאוכל היא על המשתתפים בלבד.

איך נראה השבוע

בדרך כלל הקבוצה היא מארבעה אנשים. היא גדולה יותר אם השבוע לא משולב עם Inshore Skipper ועם התוכניות שמעליו.

טלפון, טאבלט, מחשב נייד ושעון עם ניווט לא לוקחים בכבש. אתם מרחיקים אותם בדקות שבהן הצוות צריך את העיניים ואת הידיים שלכם: אתם מסתכלים על הירכתיים, על הרציף ועל האדם על הסקוטים. בעגינה מספיקה התראה אחת כדי שמישהו יוריד את העיניים לכף היד ולא יראה איך הירכתיים מתקרבות לרציף. אם כל השבוע אתם עונים על דואר עבודה ושואלים את הצ׳אט לאן הלאה, יום על הסירה לא נבדל מיום במשרד. מפרץ יפה לצד לא מתקן את היום הזה.

מה לומר לפני היציאה

• נקבו בשם איש קשר לחירום שאפשר להשיג מהחוף
• נקבו בשם חלונות «משפחה» ו«עבודה», כשאתם זמינים
• אמרו למי על הסיפון צריך מסך ובאיזו שעה

לפני ההפלגה אתם אומרים את שלושת הדברים יחד עם כל הצוות. אם אתם יוצאים עם חברים בצ׳ארטר משלכם, סכמו את אותו דבר בעצמכם כל עוד הסירה ברציף.

לפני ההפלגה אתם קוראים את המאמר על מחלת ים בהפלגה הראשונה ורואים מה בדרך כלל עוזר ביום הראשון.

מה אתם עושים על הסיפון

כל בוקר אתם עושים חימום. מדיטציה ונשימה מוביל המדריך, בדרך כלל בבוקר ובערב.

על הסיפון הכלל של Mindhelm הוא זה: ברגע אחד נעשה עניין אחד.

לפני ההפלגה אתם מחליטים יחד אם יוצאים היום או נשארים ברציף. אתם בודקים את התחזית ואומרים כמה אנשים עייפים, כמה הסירה יכולה לקחת וכמה אור יום נשאר עד הערב. כל עוד כולם יושבים בתא הנהג שומעים זה את זה. אם תדחו את השיחה הזו עד אחרי היציאה, ההחלטה תיפול תוך כדי תנועה: הרוח מתחזקת, מישהו כבר על המפרשים, ושומעים זה את זה פחות.

לפני תמרון אתם קוראים לתפקידים בקול: מי על ההגה, מי על הסקוטים, מי מסתכל קדימה. אם הפקודה לא ברורה לכם, אתם לא רואים לאן הולכות הירכתיים, או שאתם לא יכולים לעמוד במשמרת הזו, אמרו זאת מיד. ישמעו אתכם, והמשמרת תעבור לאחר. גבורה לא מחכים לה כאן.

את מקום הסירה אתם מסמנים בעצמכם על מפת נייר. כיוון ומרחק אתם אומדים בעין: מסתכלים על המים מתחת לדופן ועל החוף מלפנים. את הכיוון אתם בודקים במצפן, את האזימוט אתם לוקחים בעצמכם, את האורות אתם קוראים לפי התיאור. לפני כניסה למפרץ אתם קוראים פסקה מספר הנתיב: תיאור החוף והגישות. כשהמעבר נעשה, אתם רושמים ביומן הספינה מאין באתם ומה יצא. מסלול על המסך לא מחליף מפה, ספר נתיב ויומן.

ההגאי נותן את הפקודה בקול וברור, כדי שהאדם על הסקוטים יענה במעשה ולא ינחש לפי מחוות. מיד אחרי התמרון, כל עוד כולם זוכרים איך זה היה, אתם אומרים בקצרה מה יצא ומה תעשו אחרת בפעם הבאה. את הקשר אתם קושרים על הסקוט או על החבל שעכשיו בידיכם, והתנועה נשארת עם העניין הזה.

בזמן שהסירה נכנסת לרציף הצוות מסתכל על המרווח בין הירכתיים לרציף, על החבל בידי מי שעכשיו ירד לחוף, ועל ההגאי. את העניין הבא אתם מתחילים כשהחבלים קשורים והסירה עומדת.

כשהכתפיים והידיים תפוסים אתם שומעים פקודה פחות ומבחינים בגל מאוחר יותר. לפני עגינה או מעבר צר מספיקות שתיים או שלוש נשיפות רגועות כדי שהקול לא יישבר והידיים לא ימשכו את החבל.

אם על המים מתחילה תחושת ים, הסתכלו על האופק ונשמו באופן אחיד.

אחרי תמרון כבד תנו לעצמכם דקה לפני העניין הבא. לפני משמרת אתם משחררים כתפיים וצוואר. אחרי החלפה בהגה אתם מרפים כפות ידיים וגב. על העוגן אתם מתמתחים.

חוף וסיפון

מה שואלים כאן

איך הים, היאכטה והתוכנית מחזיקים את הזיכרון?

הים מוריד את הרצועה מהאופק, וזיכרון לטווח קצר נשאר עם העניין שקורה עכשיו: המחשבה והפקודה לא מתפרקות להודעות. את הדרך הארוכה הים לא שומר. הוא לא זוכר איפה הסירה הייתה בבוקר ואיך היא הגיעה.

היאכטה נותנת לזיכרון לטווח קצר עניין חי: את הפקודה ואת מהלך הסירה, כל עוד העניין לא נגמר. לזיכרון לטווח ארוך היא נותנת את מה שעברתם בעצמכם: את הגל מתחת לדופן, את החוף ואת המעבר. הדרך הזו נשארת שלכם כשאתם כבר לא מסתכלים על המסך.

התוכנית מחזירה לכם את עבודת הזיכרון עצמה. ברגע אחד יש לכם עניין אחד, והתראה לא לוקחת את המחשבה כל עוד העניין נמשך. את הדרך הארוכה אתם מסמנים על המפה, קוראים בספר הנתיב ורושמים ביומן. היא נשארת אצלכם כשהמסלול על המסך כבר סגור.

איך מחליטים כאן ומתכננים את היום?

הים משנה את תוכנית הבוקר במזג האוויר. לכן צריך לקרוא להחלטה שוב, לפי מה שרואים מעבר לדופן. היאכטה לא אומרת את המילה הזו: הצוות אומר אותה. התוכנית לא שמה רמז מהצ׳אט במקום המילים האלה. את התוכנית אתם קוראים בשם כל עוד היום עוד לפניכם, ואחרי העניין שנעשה אתם אומרים מה תעשו אחרת ביציאה הבאה.

מאיפה באים רוגע, קצב ועתודת כוח וקשב?

הים נותן רוגע כאופק בלי רצועה: המבט נשאר על המים, והמאמץ הבא לא מגיע כשורה מהמסך. קצב היום כאן הוא קצב הים. אור, מזג אוויר ומשמרת מחלקים את היום, ועתודת כוח נשארת למה שעוד לפניכם.

היאכטה מעבירה את הקצב הזה לעבודה. כל עוד הידיים על הסקוטים היום הולך עם הסירה, והטלפון לא חותך את המהלך. את עתודת הכוח והקשב אתם מבחינים אחרי העניין שנעשה: רואים כמה נשאר ממנה לבא.

התוכנית לא מטפלת ברוגע, בקצב ובעתודת כוח וקשב. היא לא מבטיחה תוצאה רפואית. את העניין הבא אתם מתחילים כשהקודם נגמר. חלונות הקשר מחזיקים את ההתכתבות מחוץ למשמרת, ובזמן הזה קצב הים נשאר שלכם. אם ההתכתבות נוסעת אתכם לתא הנהג, אתם עצמכם מבטלים את קצב הים.

אם אתם בוחרים שבוע

כתבו מכתב לבית הספר ונקבו בשם התוכנית שאתם שוקלים, והאם הקצב הזה נחוץ לכם. אם יש העדפות, מגבלות או אלרגיות באוכל, כתבו עליהן באותו מכתב. התזונה אינה חלק חובה, והאחריות לאוכל היא על המשתתפים.